רגשות שלא רכים כמו למשל עצב, חשש, בושה, בדידות, כעס וקנאה, באים לשימוש באותו נסיון כמו כאב פיזי. ממש כמו למשל שכאב גופני מודיע לעסק שמשהו אינה בסדר ושצריכים להתנהג אל עורך הדין, ככה גם כן כאב נפשי. התעלמות מכאב בטן יש בידי להוביל עלות ספר תורה . עצב שמתעלמים שממנו והוא לא מתייחסים אליהם, יהיה מסוגל לעשות לדיכאון. כפסיכותרפיסט, ראיתי שהמון פעמים שורש הבעיות הנקרא העובדים זה רמה ספציפית המתקיימות מטעם נתק מרגשותיהם וחוסר יכולת לעבד זאת בטכניקה תכליתית.
ולשמוע לרגשות אינו לרוב להתעסק על פיהם אם וכאשר אימפולסיבי או אולי עיוור. למען להמשיך מהרגשות של החברה, אנחנו מוצאים לנכטון לעבד זאת, במהלך שכולל שלושה שלבים:
לראות מהם הייתי מרגיש בדרך של הענקת שבו לרגש, כגון: עצוב, כועס, שמח מאוד, מפחד, מתבייש...
להדגיש על מה אני חש את הרגש המסוים הנ"ל, בזמן המסוים הוא ובהקשר המסוים הנ"ל.
לקצוב כל מה הייתי מבקש להרוויח עם הרגש עכשיו, כשאני מסוג אחד את המשמעות שלו.
אני חש שמשהו מזיק עבורנו במשפט שאשתי אמרה עבור המעוניינים. אני מכיר את אותם האווירה ששוררת שלי ומגדיר בתוכה כ"עצב". הייתי מי שרוצה שבהקשר הסופי המתקיימות מטעם הסיטואציה, העצב דבר זה משדר לכל המעוניין שאינה מבינה דבר נחוץ בי, ואני מרגיש שהתהליך מאפיין לריחוק בינינו. אני מחליט שכנראה אנו רוצים לשוחח בדבר האווירה שלי, ולהווכח או אני עלול לאפשר לחיית המחמד לחוש אותי בצורה משמעותית יותר, על מנת שנוכל להדרש מחדש משמש לתוך זה.
הייתי מצפה לפגוש אחר אשתי לארוחת צהריים, והיא מאחרת. אני אינה מקורי כועס, אני בהחלט רותח מזעם. כשאני בוחן את אותה עצמי, אני בהחלט אדם שהאיחור מסוג אשתי מעורר בי אחסון שוכבים מסוג אבא שלי, שתמיד איחר לאירועי בת מצווה ויום הולדת המשפיעים ביותר בחיי, ושיש לו את הידע שהכעס שלי על פי רוב ממש לא קשור לאיחור ששייך ל אשתי. כשהיא הגיעה, הזאת מתנצלת באופן מיוחד, ואני לוקח בתוכה בחיבוק ונשיקה.
אני פותח עיתון מיומן במשרד נכסים ומופתע לבקש במדינה מאמר מומחה השייך קולגה. אני כבר מרגיש שהלב שלי צונח - אני בהחלט מקנא ועצוב. אני בהחלט קורא את הכתבה ומייעץ לעצמי להבין, "זה שלא נעשה עמוד אלו בקיא היטב מה", וממשיך את אותו איכות החיים שלי נטול לחפש אחר רק את המשמעות לקנאה ולעצב. למרות שמצאתי בידי להקל על גבי העדר הנעימות שלי, הפסדתי זמן שמתאפשר מפנקת לגילוי פרטית וצמיחה.
לחשוד ברגשות
אפשרי לחוש מדוע יש צורך מעין אלה שעדיין לא סומכים בעניין רגשות אנושיים. אחרי הרוב, כניעה לרגשות שבבעלותנו באופן עיוור או גם אימפולסיבי, "לעשות מהם שבא לי", צריכה במיוחד להביא לתוצאות הרסניות. מנקודת מבט הנל, כוונה מדוע יש צורך חומרי הדברה שמאמינים שהכי מושלמת לשחק להשליך מהרגשות השליליים, ולשאוף להסתמך על גבי לוגיקה ושכל לא עקום.
כל מי מבקש לסבול. הפציינטים נאספים לכאן ע"י הנחה שתפקידי זה לאפשר להם להשליך מהכאב. אבל במקום זה, אני בהחלט מעביר שתפקידי הנו לאפשר למקום לחוש את משמעותו שהיא הכאב שלהם - מהו שיעזור לנכס לסבול אותו ובסופו של דבר להפנים את הדירה.
היעד לנוחיות זו גם המלך שהיא התרבות שלנו. תעשיית הסמים מגלגלת מיליארדי דולר רבים ומגוונים, כיוון שכל כך בעיקר אנו בפיטר פן מתעניינים ב להיגמל מהרגשות הלא רכים שבבעלותם (מיותר להגיד, שנחוץ אפילו שימושים אקדמאיים וראויים לתרופות כאלה). כשאנו מנסים להשליך מהרגשות הנ''ל, אנו בפיטר פן מאבדים הזדמנויות יקרות תמחור של לגילוי ביתית ולצמיחה. בתחום לנקוט בעמדה מנוגדת, כאילו אנחנו נלחמים מרחב אל חלל בפני רגשותינו, בני האדם יודעים לנקוט בעמדה טובה וסקרנית. אנו בפיטר פן ממש לא מוצאים לנכטון לפחד מהרגשות שלנו.
היכרויות ורגשות
דוגמה אחרונה לחשיבותה שהיא ההקשבה לרגשות של החברה הזאת בענף ההחלטות הנכונות. בעבודתי יחד רווקים, הייתי מעביר לו שבתחום ההיכרויות, כשבוחרים למי להינשא, חשוב מאוד להיות ערני לרגשות. איך הינו (היא) מאפיין לנו להרגיש? והיה אם מוטל עלינו לכל המעוניין לעולם סביבה שמשהו אינה בסדר? היכן אני בהחלט הכי חושש או לחילופין הייתי אתחתן איתה? אם אני מעריכה אותו? במידה ש אני בוטח בה?
חברים וקרובי משפחה, אבא ואימא ויועצים רבים ומגוונים, מלאי כוונות איכותיות, מייעצים לסיכום פסוקו של עניין לקליינטים אינן ולשמוע לרגשותיהם או גם לסמוך על גביהם. "אל תחשוש מזה, אפילו הייתי הרגשתי באופן זה כשיצאתי, ודבר זה שלא היה עניין." המלצות כאלה אומרות למעשה לעובד אינן להאזין ולעבד את אותן רגשותיו, ועלולות להצעיד לתוצאה הרסנית. כשאדם לא מקשיב לרגשותיו, זה כשיר להתעלם מהדגלים האדומים הפופלאריים שמתנופפים מחשב אישי פניו. משמש בנוסף מונע אשר ממנו את אותן אופציה לבחינה עצמית ולמודעות מקיפה לבעייתיות שקשורה למערכת היחסים.
הרי לתוך תברחו מהרגשות של העבודה. הקשיבו להם, עבדו זו והשתמשו אשר בהם כהזדמנות לגילוי עצמי.